אני מאמינה שכל מה שנקרא אל חיינו, הוא מראה פנימה, ולכן כל סיטואציה היא שיעור. אם נפקח את העיניים ונסתכל על הדברים מנקודת מבט אחרת, ונשאל "מה זה בא ללמד אותי?", "איך אני יכול לצמוח מפה?", "איך זה מקדם אותי להיות יותר טובה?" – חיינו יכולים להשתנות.

הרבה מהשיעורים בחיים מסווים בתור סיטואציות לא נעימות, קשות, כאלה שאולי היינו מעדיפים להימנע מלחוות אותן או להיתקל בהן מלכתחילה. אבל… אם נפקח את העיניים, "נצא מהמערה", ונעז להסתכל על האמת כמו שהיא, נבחין כי מדובר בשיעורים הכי עמוקים וגדולים שלנו.

שיעורים שיכולים למנף אותנו אל האני הכי גבוה שלנו, להפוך אותנו ליותר טובים- לעצמנו, ולעולם. המודעות הזו כוללת בתוכה גם התמודדות עם כאב, אבל, הדרך היחידה להתמודד איתו- היא להרגיש אותו, רק כך נוכל לשחרר באמת ורק באמצעות הודיה אמיתית וטהורה על מה שהם לימדו אותנו. כאב הוא שער להעמקה.

אם נאתגר את עצמנו לנסות לראות בכל קושי או אתגר- את נקודת האור שהיא ההשתקפות של מה שזה בא ללמד אותנו על עצמנו, נוכל למנף אותה לשחקים. במילים אחרות- לקחת אחריות על החיים, לצאת מהסטייט אוף מיינד הקורבני ולצמוח משם. זו פעולה רבת עוצמה, אך זה מחייב התמודדות מול תובנות עמוקות שאולי תת המודע שלנו ניסה להגן עלינו מפניהן. אבל הדרך האמיתית לשלווה- מחייבת שחרור והתמודדות עם האמת. שחרור ממי שהיינו קודם, שחרור מהאני הקודם שכבר לא מקדם אותך, הכרת תודה כלפיו – והתקדמות קדימה. הפיכה של עצב וכעס, למצב של הכרת תודה, תאפשר לנו לשחרר ולהיפטר מהם הרבה יותר מהר. הודיה היא חלק אינטגרלי מתוך התהליך, כי כשאתה במצב של הכרת תודה אין מקום לפחד להיכנס לתוך התמונה (וגם לעצבות, כעס, וכו'). המצבים הללו אינם יכולים להתקיים בו זמנית.

הדבר אולי דורש תעצומות נפש בכדי להתחיל לראות בקשיים- פרחים, כאלה שנועדו להתקיים על מנת שנצמח ונתפתח, אבל ברגע שהבנו את התובנה הזו- זה הופך לפשוט יותר (לא בהכרח קל). תחילתו של שינוי נמצאת בחידוד התפיסה, וההבנה – שהמטרה הגדולה היא לא בהכרח להגיע למקום כלשהו או להשיג דבר מה, אלא הדרך שאותה נעבור בכדי להגיע לשם, מי שהפכנו להיות בדרך אליה.

המקום בו נמצא חוסר הנוחות הכי גדול- הוא גם הנקודה בה טמונה ההזדמנות הגדולה ביותר שלנו.