הַכָּרַת תּוֹדָה, מהי בעייני?

היא עברה כמה וכמה גלגולים אצלי, עד שהפנמתי אותה עד הסוף.

תחילה בתור משפט ששגור אצל רובנו, בסגנון של "תעריך את מה שבידך". חמשת התודות שהרבה מנטורים ממליצים לתרגל כל בוקר או בסיומו של כל יום. הכל נשמע לי הגיוני כמובן, אך כמו מרבית בני האדם, אנו נוטים להתרגל לסביבה שלנו, לאנשים שסביבנו, ולרכוש ולחפצים שבחזקתנו…

הכרת התודה קצת בורחת מהראש, ככל שנכנסים לתוך שגרה עמוסה/פרויקט חדש/תקופת מבחנים וכל דבר דומה. השינוי מההבנה הלוגית של המושג, לבין לחיות אותו וליישם אותו בכל חלק מיומנו הינו מהותי ועושה פלאים לחיי היום יום.

פעמים רמות כשנתקלים באתגר או בחוויה מעט קשה, או כשדברים לא הולכים לנו כלכך בקלות, אנחנו נוטים לתת לאירוע להשתלט עלינו, והופכים כקורבן לנסיבות בשלל דרכים יצירתיות– בין אם מדובר בתלונות על המצב, ויתור, כעס ועוד… הכרת התודה יכולה להפוך את הסיטואציה על פיה ולתת לנו אפשרות להסתכל על המצב ממשקפיים אחרות.

תחילתו האמיתית של שינוי נמצאת בחידוד התפיסה שלנו לגבי המצב, דיוק ופעולה עם כוונה תחילה. לראות את האתגר כדבר חיובי. זה יכול להפוך למשחק נחמד ביננו לבין עצמנו ברגע שאנחנו תופסים אותנו מתלוננים על מצב, ומיד לשנות את הלך הרוח ואת ההתנסחות שלנו לגבי המצב.

לדוגמא,

  • כשחווים ימים עמוסים בעבודה או בלימודים – לומר תודה על האפשרות שיש לי ללמוד, לרכוש השכלה ובעתיד (או בהווה) לעשות דברים משמעותיים עם הידע שארכוש.

תודה על העומס, כי זה אומר שיש לי חיים מלאים ועשירים.

בסיטואציה מציקה של המתנה ארוכה בתור, פקק תקוע ואינו צפוי – ללמוד סבלנות, במקום עצבנות, לקבל את המצב (כי לאן אברח באמצע פקק?) ואולי לעשות משהו מועיל בזמן זה? (הרצאה בטד, שיחת טלפון וכו').

  • אחרי אימון מעולה וקשה, להודות לגוף שלנו שמאפשר לנו לעשות דברים כאלה מופלאים! זה ממש לא מובן מאליו.
  • לומר תודה על הבריאות. ואם אפשר, אפילו לפרט ולהסתכל על המיקרו (ולא רק על המאקרו) – תודה שקמתי היום בבוקר, תודה על היכולת לראות, לשמוע, לחוש, ללכת, ללמוד. תודה על האפשרות להרגיש את כל קשת ומענד הרגשות שקיימים.
  • אחרי שהודיעו לך שלא עברת את ראיון העבודה, להבין שהיקום מכוון אותך למשהו יותר מדויק עבורך. לא להתייאש, לא להתבאס (אולי קצת, מותר), אלא להבין שאם לא מנסים לעולם לא מצליחים – עצם היציאה לעולם, לשוק והניסיון בזה, מעידה על כך שבסופו של דבר תצליח. האדם שמעולם לא ניסה, גם מעולם לא הצליח. להסתכל על כל סיטואציה בסגנון כשיעור, ולא ככישלון, כי זהו אינו כשלון אם למדת ממנו.
  • לומר תודה על האנשים והסביבה הקרובה והאוהבת שלי. תודה על המשפחה שלי, היא לא מובנית מאליו כלל. תודה על הדאגה של אמא, שלמרות שלפעמים זה מרגיש אולי חופר ומעיק – יש מישהי שאני כלכך חשוב לה. לומר תודה על החברים שהם המשפחה שבחרנו.
  • ללכת צעד אחד קדימה, להתעלות על עצמנו וגם כשמשהו שמישהו אמר לנו היה חסר טאקט ולא במקום – כנראה שהאדם מדבר מתוך מקום של כאב, להבין שאין לזה שום קשר אלינו, ולשחרר.
  • לשאול איזה שיעור אני יכול ללמוד מהילד הקטן שיושב על ידי ברכבת…ואפשר ללמוד המון מילדים. פשטות, כנות, אהבה, פתיחות…
  • להתפעל ולהעריך את הטבע שנקרא אל חיינו, בין אם זה הים מעורר ההשראה, השדה שנמצא במרחק הליכה מאחורי הבית, היער שמלא בירוק או גינת הפרחים. כשאנחנו נמצאים ליד נופים כלשהם הרבה זמן, מתוך הרגל אנחנו נוטים להתעלם מיופיים ולקחת אותם כמובנים מאליו. לתרגל הכרת תודה היא גם להתפעל מהיופי שיש מסביבנו ביום יום, וזה דורש מודעות.

ראשית, המודעות להחלטה הזו, ושנית המודעות בחיי היום יום להשקיט את המיינד החושב ללא הרף, ולהיות נוכחים ברגע הזה – בלי לחשוב מה התוכניות שלנו להמשך היום, למי אני צריך להתקשר או מה תהיה הארוחה הבאה שלי. זה ישפר את החוויה לאינספור, ובעצם – זה ישפר כל חוויה שהיא…

  •  להיות נוכחים ברגע – בין אם זה שיחה עם בן זוג או חבר, עבודה או אכילה.

עצם הנוכחות שלנו על כל חושינו בסיטואציה, בלי התעסקות בנייד, בלי צפייה בטלוויזיה ובלי לדפדף בחוסר מטרה בפיד של האינסטגרם… אלא להיות נוכח בסיטואציה ב100% – תהפוך כל הסיטואציה להרבה יותר מספקת ואמיתית, כמובן גם לאדם השני, שירגיש שאנחנו נותנים לו את מירב תשומת הלב, וגם מבחינת תפוקת העבודה שלנו – אנחנו נייצר יותר תוכן ונהיה פרודוקטיביים פי כמה וכמה, והן מבחינת איכות העבודה.

איינשטיין אמר שיש לנו רק שתי דרכים להסתכל על החיים – הראשונה כאילו שום דבר אינו נס, והשנייה כאילו הכל הוא נס. הבחירה בידינו באיזה משקפיים להסתכל.

כשאנחנו בוחרים לפעול מתוך הכרת תודה בכל פרט בחיינו, איכות החיים והחוויה שלנו משתנה – וההבדל בין הרעיון הקסום בתיאוריה לבין מעשית לחוות את זה טעון בכוונה שלנו ובמודעות שלנו.

אצלי הכל התחיל כשטיילתי במקומות מדהימים בעולם, שהקסימו אותי ומילאו אותי באושר טהור. מלאי טבע על כל סוגיו – הרים, אגמים, נהרות, שדות של פרחים, חיות… הרגשתי ברת מזל להיות במקומות האלה, הרגשתי אושר אמיתי רק מעצם היותי שם. טרק יום של 25 ק"מ הרגיש כלכך קליל כי פשוט נהניתי מהדרך.

אין ספק שזה עשה לי חשק לעוד. לטייל עוד. לחוות עוד מקומות, תרבויות, אנשים שונים, מאכלים ועוד. באותה הנשימה, הבנתי שגם בחצר האחורית שלי, בישראל, יש כלכך הרבה מה לחוות ומה לראות – הבנתי שגם בתוך השגרה שלנו אפשר למצוא את ה"מפלט" המדהים הזה, את ה"חופשה התמידית", והדבר היפה הוא – שהחופשה התמידית היא בראש שלנו.

נכון, אין כמו לעבור בנתב"ג ולהגיע ליעד חדש ומרגש שמעולם לא היינו בו… אבל – היופי והקסם בחיים הוא גם להפוך לימון ללימונדה, ולהבין שהאוצרות הכי טובים בחיים נמצאים ברגעים הפשוטים.

התרגלנו לאינספור גירויים 24/7 עד שאנחנו לא מסוגלים להנות מהמקום בו אנו גרים, עד שאנחנו מחפשים את ה"דבר הטוב הבא" בכל סיטואציה, שהביטוי "לא מספיק" והביטוי "עוד" הפכו לביטויים שגורים בשיח הדיבור שלנו. אבל ההבנה המדהימה ביותר פה היא שלמעשה – לעולם לא יהיה מספיק, לעולם אנו נרצה עוד ועוד – את מכשיר הפלאפון החדיש ביותר, את הנעליים העדכניות ביותר, את החופשה הטובה ביותר, ועוד ועוד ועוד…

אין הדבר אומר שלא צריך לשאוף להתפתח, ללמוד, לצמוח, לגדול אל עבר הפוטנציאל אליו אנחנו מסוגלים להגיע – אלא להפך, למצוא את האיזון המדויק והנפלא בין ההתפתחות הטבעית שלנו (הטבע שלנו הוא לצמוח ולגדול) לבין קבלת והכרת הקיים כמו שהוא. אני חושבת שהביטוי "הַכָּרַת תּוֹדָה" הוא הרבה יותר משתי מילים יפות שמשתלבות נפלא יחדיו. מדובר בדרך חיים מעשית בעלת פוטנציאל אדיר (שתלוי בנו) לשפר את חיינו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s