סטטוס: Still learning

לאחרונה אני מרגישה יותר ויותר שהמשפט שהכי מאפיין את ההסתכלות שלי על החיים הוא "still learning" והוא תמיד יהיה כזה אבל עכשיו זה ברור מתמיד עבורי

כי כשבוחרים לשנות את העדשה ואת הגישה ורואים בכל סיטואציה, בכל אדם, בכל חוויה שלנו את המסר והשיעור שהיא מנסה להעביר לנו הבחירה הזו משנה חיים כשמבינים שלכל דבר יש סיבה, שאין באמת דבר כזה צירוף מקרים החיים נעשים משמעותיים יותר שלווים יותר וגם בעת תקופה מאתגרת וקשה מבינים שיש לה הרבה מה ללמד אותנו החכמה היא לפקוח את העיינים.

לראות בריב סוחט האנרגיות שהיה עם האדם האהוב עלינו, את השיעור החשוב שהוא בא ללמד אותך על שלווה ועל קבלה של האחר. ללמוד מזה שאם זה הוציא ממך כאלה דברים, הוציא אותך משלוותך, כנראה שיש בך משהו שאתה צריך להתבונן בו ולהבין אותו. לזכור שכל אחד הוא מראה עבורנו וכשאנחנו שלמים עם עצמנו באמת, אז שום דבר חיצוני לא יסיט אותנו מהשלווה הפנימית הזו.

ללמוד מהטבע. והו, יש כלכך הרבה מה ללמוד ממנו. זהו המורה הטוב ביותר. ללמוד מהעץ, על העובדה כי כשהשורשים איתנים וחזקים בבסיסם – שום רוח לא תסיט אותו ממקומו ומטרתו, לצמוח.

ללמוד מעונות השנה, כי יש זמן ומקום לכל דבר. כי יש עת לנוח, ויש עת לעבוד יש עת להיות בשקט, ויש עת לדבר יש עת לפריחה, ויש עת לשלכת שהקיץ והחורף משלימים זה את זה. ללמוד מהפרחים בשדה, כי כל פרח יפה ומיוחד בדרכו שלו והפרח הוא פשוט פרח הוא לא מנסה להשוות עצמו לפרח השכן שצומח לצידו הוא פשוט הווה, נמצא שם, עושה את תפקידו בעולם שהוא פשוט להיות ולצמוח הוא לא נמצא בתחרות עם הפרחים האחרים. ללמוד מהסתיו את החשיבות של השלכת. את החשיבות הרבה של להסיר מאיתנו מפעם לפעם שכבות שכבר לא מקדמות אותנו. אנשים שסיימו את תפקידם ומטרתם בחיינו. הרגלים שכבר לא מקדמים אותנו. ואמונות שמזמן מזמן היה צריך להותיר מאחור.

ובעיקר, ללמוד מהאנשים שנכנסים לחיינו. להבין שלכל אחד יש תפקיד. יש מי שנכנס לחיינו לתקופה קצרה, ובעת זו תפקידו ללמד אותנו דבר מה… ויש מי שנותר בחיינו לתקופה יותר ארוכה ויש כאלה אנשים שיכנסו לחיינו וישארו שם לעד ברגע שמבינים שכל אחד הוא מורה בדרכו שלו עבורנו המוכרת המקסימה בחנות שהעבירה אנרגיות נפלאות של נתינה המלצר המקסים שחייך ונתן תחושה מהממת במהלך כל הארוחה הילד הקטן שהתעצבן וצעק באמצע החנות במשך 10 דקות שלמות, נתן מקום לרגשות שלו ואז נרגע שחרר את הכעס ועבר למצב של joy בלי שום היאחזות במה שקרה וכמה אפשר ללמוד מילדים! על נוכחות בכאן ועכשיו, חוסר ההיאחזות שלהם הנכונות שלהם ללמוד והסקרנות שלהם כלפי העולם ובעיקר מכך שהם אלופים בפשוט להיות, ולא מוגדרים על ידי פעולותיהם אלא על ידי עצם היותם (דברים שאנחנו המבוגרים מעט שכחנו)

כמה אפשר ללמוד ממערכות יחסים הן השיעורים הגדולים ביותר עבורנו המראות הטובות ביותר, אם נבחר להסתכל באמת ולא רק לראות אלו המקומות הטובים ביותר ללמוד, שיעורים מזורזים, מעין חממה לימודית שאם בוחרים באמת לגדול לצמוח להתפתח וללמוד ממערכת יחסים שלא צלחה (וגם זה משפט לא מדוייק, כי הכל קורה בדיוק כפי שהוא היה צריך להתרחש. ואם השיעור הועבר, מערכת היחסים צלחה את תפקידה… ובכלל- מה זו הצלחה ולפי איזה קנה מידה?) אז היא צלחה.

החכמה היא ללמוד להסיר מאיתנו את שכבות האגו להסתכל בעוונה אצילית באותנטיות ובעיקר בלי מסכות

ואגב מסכות, מי חשב שב2020 כולנו נלך עם מסכות וזה יהפוך לחלק מהנורמה? אז עוטים מסכות פיזיות אבל הקורונה באה ללמד אותנו שיעורים עצומים. את כל האנושות שיעורים בשליטה ובחוסר שליטה שיעורים בענווה וביהירות בהוקרת תודה ובלקיחת דברים כמובן מאליו באהבה ובכאב עצום בפשטות ובמורכבות של דברים בחומר וברוח באחדות ובמלחמה בסבלנות ובהיעדרה בסובלנות כלפי האחר היא באה ללמד אותנו לעצור רגע להפסיק עם כל הסטימולציות החיצוניות שאנחנו התמכרנו אליהם ולא מכירים את החיים בלעדיהם ולהסתכל פנימה וזה הכי קשה בעולם כי אנחנו רגילים להיות כל הזמן עסוקים בעבודה, בלימודים, לצאת לפאבים, למסיבות, להיות עם אנשים, לצאת למסעדות, לשתות, לעשן, לקנות, ועוד אינספור גירויים חיצונים שמאפשרים לנו לברוח בצורה מאוד מחושבת שהפכה להרגל ושגרה שהיא החיים שלנו הקורונה לימדה אותנו שהכל ארעי וזמני שהנשימה ליטרלי מחברת בין כולנו ושכולנו שווים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s