בשלושה חודשים האחרונים אני יכולה לספור על יד אחת את כמות הפעמים שלא הייתה לי מוטיבציה ללכת להתאמן במכון. התחלתי משלושה אימונים בשבוע, ובשבועיים האחרונים זה עלה לחמישה.

בתחילת הדרך כמובן שהייתה התלהבות, אך גם לאחר כחודש – הרגשתי שזה הפך להרגל מהנה עבורי, אפילו לא הייתי צריכה לחשוב לפני – פשוט לצאת למכון. תכנית אימון שבועית לכל אימון בשבוע כבר הייתה לי, וזה הצריך ממני מינימום מאמץ (גם זה עניין יחסי כמובן 😊).

אך לפני שלושה ימים, לשם שינוי ובאופן מפתיע מאוד, התארגנתי כמו תמיד, ופתאום הרגשתי שאין לי כוח, וקול בראש אמר לי "את יכולה לוותר הפעם".

האמת שאפילו לא הייתי עייפה וזה גם ככה היה בלו"ז שלי כך שלא הייתי צריכה לעשות משהו אחר.
ניסיתי להבין קצת מאיפה זה מגיע, אבל אחרי כמה דקות הבנתי שחפירה בזה זה לא תועיל לי.

זה היה מוזר עבורי, כי הרבה זמן לא חוויתי את זה, ואני מאוד מאוד נהנית להתאמן במכון. התחלתי לחשב בראש מה זה אומר אם אפספס את האימון (בהתחשב בעובדה שיש לי 5 אימונים, בשבוע, ועשיתי רק שניים, וכבר אמצע השבוע).

אבל אז אוטומטית נזכרתי במה שקראתי ב-Atomic Habits לפני כחודשיים:

בגדול, אפשר לחלק את השינוי ההתנהגותי שלנו לשלוש שכבות:

1. הראשונה (והחיצונית ביותר) – קשורה לשינוי התוצאות שלנו. למשל לכתוב ספר, להוריד משקל, לזכות באליפות או להרוויח X ₪ בחודש. מרבית המטרות שמציבים קשורים לרמה הזו.
2. השנייה – קשורה בשינוי ההרגלים וה-systems שלנו. שילוב תכנית חדשה במכון, תפריט תזונה, ניקוי שולחן העבודה לפלואו טוב יותר. רב ההרגלים שבונים קשורים לרמה הזו.
3. השלישית (והפנימית ביותר) – קשורה בשינוי הזהות שלנו. שינוי האמונות, הדימוי העצמי, השיפוטיות כלפי עצמנו וכלפי אחרים.

תוצאות זה מה שמקבלים, ואילו תהליכים זה מה שעושים. זהות – זה מה שמאמינים בו ומזדהים איתו, גם אם לא באופן מודע לעיתים. זה היה אחד האלמנטים שהכי התחברתי אליו והכי נגע בי בספר! אין פה שלב טוב יותר או פחות טוב שאליו צריך לשים לב במיוחד, אלא החשיבות היא דווקא בכיוון של השינוי.

הרבה פעמים אנחנו מתחילים בשינוי ההרגלים ע"י התמקדות במה רוצים לקבל – מה שמוביל אותנו לתוצאות-מבוססות-תוצאה. האלטרנטיבה שהוא מציע, ונשמעה לי מאוד הגיונית, היא לבנות הרגלים-מבוססי-זהות. כאשר בגישה זו – נתמקד ב*מי* אנחנו רוצים להיות.

אז, בלי לחשוב יותר מידי, אחרי שנזכרתי בזה, והבנתי – שזה ממש בסדר והגיוני שלא תמיד תהיה מוטיבציה אדירה לעשות דברים מסוימים, פה מגיעים לעזרתי – ההרגלים שאני יוצרת. ומעבר מכך, קצת יותר לעומק – הזהות שאני בונה עבורי, וזו בחירה חופשית שהיא בידיי בלבד.

אז הלכתי למכון. שמתי ספוטיפיי עם השירים של האימון שלי ויצאתי לדרכי. Fast forward לסוף האימון – היה מעולה, ובעיקר הייתי גאה בעצמי, כי דווקא ברגעים האלה, כשיותר קשה, וכשרוצים לוותר, דווקא פה our real character is built.

זה נשמע אולי היבט מאוד מזערי וקטן, בסך הכל אימון במכון. אבל זה מתחיל בדברים הקטנים האלה, וממשיך להתנהלות שלנו בתחומים אחרים בחיים.

נזכרתי בספר המעולה שסיימתי לפני כשבוע, Smarter Faster Better של Charles Duhigg (שהיה מעולה!!! וסיימתי אותו בשבוע). בפרק הראשון הוא דיבר על מוטיבציה.

מאוד אהבתי את הספר, והרגשתי שהוא מעניק כלים פרקטיים ומאוד הגיוניים (מעבר לעובדה שהוא כתוב בצורה סופר מעניינת ומסקרנת ורואים שדוהיג עשה עבודת מחקר מצויינת, מקיפה ומאוד מדויקת).

עם זאת, במקרה הזה – למרות שידעתי (1) *למה* עלי לעשות את זה, וגם (2) ידעתי שהפעולה היא בשליטתי, לא הרגשתי ששני הכלים האלה היוו עבורי כלי משכנע מספיק בשביל שאבחר ללכת.

זה בהחלט עוזר לזכור את ה"למה" שלנו בנוגע לכל מיני מטרות שאנו מציבים לעצמנו, אבל ברגעי האמת, זה לא תמיד מחזיק מעמד, אולי בהתחלה זה עוזר, אבל ברגעי משבר, עייפות או כשמשהו לא הולך, ה"למה" צריך להיות מאוד חזק ומשמעותי, ולהדהד עמוק בראש בכדי שנבצע פעולה כזו או אחרת.

אז מה האלטרנטיבה? או באופן מדוייק יותר, מה יכול לעבוד כשהמוטיבציה כבר לא כפי שהייתה?

כבר במהלך האימון עלתה לי התובנה שדווקא חוויתי אינטגרציה של הרעיון בנושא בניית ההרגלים (מתוך הזהות אותה אני רוצה לבנות עבורי), בשילוב עם שליטה (AKA – הזהות אותה אני בוחרת היא בשליטתי).

הייתי בוחרת להסתכל על זה בשני מישורים:

1. לשאול את עצמנו, בכנות, איזה בנאדם אני רוצה להיות? איזה ערכים, התנהגויות, וזהות יש לו? מה הוא עושה? איך הוא מתנהל?
2. ואז לבנות את ההרגלים וה-Systems מבפנים החוצה (זהות-> הרגלים -> תוצאות)

מנקודת מבט אישית שלי, דווקא הרגעים היותר קשים והמאתגרים, הם אלו שבונים אותנו. הפעמים שבחרנו לפעול בדרך אחרת, המיטיבה והמודעת יותר, שלא פעלנו מהאוטומט כשזה היה הדבר הכי נוח לעשות

כשבחרנו באמת לצאת מאיזור הנוחות, לא רק כקלישאה וכמשפט שהפך לשקוף, כי בקלות מאוד זה יכול ליפול לקטגוריה הזו

וגם חשוב לזכור כי זה גם בסדר גמור to fall off the wagon לפעמים, אנחנו אנושיים, אבל החוכמה בסופו של דבר היא לעשות בדק בית ולראות אם אכן פנינו מועדות לכיוון הנכון והאם לא סטינו מהדרך