מתי לאחרונה יצאתם מאזור הנוחות שלכם?

על אי נוחות, נוכחות והסחות דעת

שוב, בעודי בעיצומו של אימון, הגיחה אל ראשי תובנה משום מקום, היא הייתה בנוגע להתנהלות שלי בין סטים. אתן לזה כותרת מדויקת יותר – על הצורך המיידי לברוח מרגעי אי-נעימות או אי-נוחות קטנים וגדולים כאחד.

אתחיל מהסוף ואאתגר את עצמי, ואולי גם מישהו שקורא את הפוסט הזה – עשו מאמץ מודע בכל יום לצאת מאזור הנוחות שלכם!

נגמר הסט הראשון, ואני מפעילה טיימר של דקה עד לסט הבא. כמה שניות עברו, ואני מוצאת את עצמי נכנסת ישר לספוטיפיי, מעבירה כמה שירים. עוד כמה שניות עברו, הפעם החלטתי להיכנס לתכנית האימון באקסל לראות מה התרגילים הבאים שלי באימון הנוכחי. 30 שניות עברו… הפעם זה היה וואטסאפ, בלי סיבה מיוחדת.

ואז הבנתי שאני קצת בורחת מפשוט להיות. ואיזו תובנה זו (!). אבל התובנה לא שווה כלום אם לא אפעל ואעשה בנוגע לכך משהו.

ואיזה מזל שהאייפון ממש לידי לרגע אי נוחות אה? מדובר בהתנהגות שהפכה להרגל לא מודע. בנוגע לסיווגו – האם הוא טוב או לא? אני מעדיפה להשתמש בהגדרות "מיטיב" או "לא מיטיב", בנוגע למטרות שלי ולהתנהלות שלי.

מצאתי שהתנהגות זו מהווה מעין מנגנון הגנה מרגעי אי נוחות (קטנים וגדולים), היא יכולה להתרחש בין סטים במכון, בזמן המתנה בתור, כשמחכים למעלית ויש עוד אינספור סיטואציות שאני יכולה למנות.

בנוסף, הגעתי להבנה שבאופן זה אני נעשית פחות נוכחת, ואי לכך – ההגדרה: "לא מיטיבה" צורפה להתנהגות בקלות.

מה עושים מפה? מיד עלו לי כמה רעיונות כלליים, ופתחתי את ה-Notes והתחלתי לכתוב כמה הערות קצרות כדי שלא אשכח.

באימון אחר, ביום ראשון, הגעתי למסקנה בנוגע להסחות דעת ואיך עלי להתנהל אל מולן. זה קרה אחרי ששמתי לב שאחרי שנכנסתי לווטסאפ, דעתי ממש הוסחה, הריכוז שלי די נפגע באימון, ולקח לי זמן להחזיר אותו.

אוכל לסכם כל ההערות שצצו בראשי לכדי שלושה עקרונות:

  1. לתרגל לצאת מאזור הנוחות. למה?
  2. ראשית, ככל שעושים את זה יותר, זה מעודד יותר מודעות להרגלים שלנו, לאופן ההתנהלות, לדרך בה אני מגיבים לסיטואציות.
  3. זה יכול להתחיל במשהו ממש קטן, כמו שקרה לי במכון, למשל, ההחלטה שבהפסקות בין הסטים אהיה פשוט נוכחת ואמתין את הדקה הזו בלי לרוץ לחפש מה לעשות. האמת שהתחלתי ליישם את זה והחוויה שלי עד כה חיובית מאוד, רמת המודעות שלי לגוף עלתה, לדופק, לאופן הנשימה. חוץ מזה, נחמד להסתכל קצת מסביב.
  4. יש לפעולה הזו גם אפקט תהודה שגורם להעלאת המודעות גם בתחומים אחרים שלא בהכרח קשורים לתחום הספציפי והקטן שבחרתם
  5. מסיחי דעת
  6. קודם כל, להביא מודעות: להבין מה מסיח את דעתי (למשל הכניסה שלי לווטסאפ), מתי (בין סטים במכון), מדוע (כי אז הראש שלי לא ממוקד במלוא תשומת הלב לאימון ולשרירים, אלא בורח למקומות אחרים)
  7. שנית, לייצר אסטרגיות שיהיו נוחות לנו בנוגע לאופן ההתנהלות שלנו, כאלה שייטיבו עימנו ועם מטרותינו.

אז מתי לאחרונה יצאתם מאזור הנוחות שלכם?

ניגשתם לבחורה שמוצאת חן בעינכם והתחלתם פשוט לדבר איתה (ולא וירטואלית)? שיתפתם במשהו שחשוב לכם בלי להיכנע לפחד "מה יגידו"? או שהתחלתם ללמוד משהו חדש שרציתם המון זמן, אבל דחיתם את זה הרבה, עקב הפחד מלהראות מגוחך כי "אני מתחיל"?

Once you push yourself into something new. And whole new world of opportunities opens up. But you might get hurt in fact you will get hurt. But amazingly when you heal — You are somewhere you’ve never been

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s