נחשפתי לעולם המדיטציה כבר לפני מספר שנים, אבל בשנתיים האחרונות (הודות לג'ו דיספנזה) נכנסתי לעובי הקורה של התחום – הן מבחינת למידה וקריאה, והן מבחינת תרגול מעשי. בחודשים האחרונים הרגשתי שההרגל הזה הפך לפחות תדיר אצלי; הייתי מוסיפה אותו ליומן השבועי, אבל בפועל הוא היה נדחף לתחתית סדר העדיפויות, ממגוון רחב של תירוצים. בסוף כל שבוע אותו סנריו היה חוזר על עצמו: הייתי מוסיפה ליומן את זה בתור משימה/הרגל שאני רוצה ליישם, אבל חווה שוב ושוב את אותו הדבר (דחייתו).

החלטה

ביום שישי, ה-20/8, החלטתי שעליי לעשות שינוי, אבל הפעם באמת. תהיתי לעצמי מה באמת יגרום לי ליישם את זה באופן קבוע, על בסיס יומיומי, ולא ירגיש כ"עוד משימה" (שנופלת באלגנטיות בין הכיסאות, עד שלאט לאט נעלמת כלא הייתה).

לתעד

כפי שאני מכירה את עצמי, אני אוהבת אתגרים ואני סקרנית. בנוסף, אני אוהבת לתעד ולכתוב את החוויה שלי במהלכם.

דגש חשוב שאמרתי לעצמי – לא להיות תוצאתית, לא לצפות לחוויות מיסטיות מטורפות, אלא נטו – TO SHOW UP EVERY SINGLE DAY. יצא לי לא מעט להיקשר בעבר לחוויות מסוימות, לחכות שיתרחשו, שיחזרו על עצמן, לרף המסוים הזה, אבל מניסיוני, דווקא בתרגול הזה, מצאתי שהדרך היא המטרה, ולא איזו תחושה עילאית כלשהי שאני חווה. אם זה קורה – מהמם, אם לא – גם. לא לרדוף אחרי זה, אלא להפוך את זה לתרגול יומיומי, ואת עצמי – למושא הניסוי.

לכן, כך הוחלט: אקח על עצמי למטרה – חודש שלם בו אני מתרגלת בכל יום מדיטציה (של ג'ו דיספנזה), מתעדת את החוויה שלי במהלכה בקובץ וורד, וגם את ההרגשה שלי במהלך החודש.

המוטיבציה לכך נבעה מכך שזכרתי כמה ההרגל השפיע עלי באופן חיובי ומטורף (מגוון היבטים) בעבר, ואף גרם באופן מופלא לאפקט דומינו מטורף על תחומים אחרים.

אז ביום שבת, ה-21/8, התחלתי.

להתחיל בקטן בשביל לצבור מומנטום

בהתחלה, ההחלטה הייתה לעשות זאת במשך חודש שלם, כלומר, עד ה-21/9. עם זאת, זה נשמע די OVERWHELMING, להתחיל מ-0 ל-100. היה לי ברור שהמטרה שלי היא לתרגל את זה למשך זמן יחסית ארוך וממושך, בכדי לראות את האפקט ולתת לעצמי מספיק זמן לצורך חזרתיות.

אלעד הציע לי להתחיל משבוע, נטו מנקודת מבט פסיכולוגית – שבוע נשמע ישים וקליל יותר, מאשר חודש. נשמע לי לחלוטין, זה היה נטו מבחינת הגדרה בראש, וכל שבוע שיעבור – אמשיך את זה, עד שאגיע לחודש המיוחל (ספוילר: עבר כבר חודש ושבוע, ואני ממשיכה, וזה הפך לטבע שני אצלי).

חשיבות של ACCOUNTABILITY

עוד היבט חשוב היה לשתף מישהו בהחלטה שלי (או במונח הרווח – ACCOUNTABILITY BUDDY), דבר שיצר אצלי מחויבות חיצונית נוספת (נדבך נוסף שיכול לעזור, למרות שחשוב לציין – בסוף זה אני מול עצמי, אך הוספת גורם שלישי זו אחלה אסטרטגיה). אז שיתפתי את אלעד במשך כמעט שלושה שבועות אחרי שעשיתי מדיטציה, ואז לאט לאט הפסקתי – כי זה כבר הושרש להרגל, והפך למובן מאליו שאני עושה את זה.

דיוק, אבל גם דינאמיות ושינוי תוך כדי

בכדי שהמטרה לא תהיה מעורפלת, כתבתי לעצמי כמה שורות של קווים מנחים – אילו מדיטציות אני רוצה לבצע ומתי. בהתחלה המטרה הייתה לעשות שתי מדיטציות ביום – בוקר+ערב של ג'ו, או שילוב של אחת מהן עם מדיטציות מרכזי הארגיה. אכן ביצעתי את שתיהן ביחד בכל יום למשך שלושה ימים. רציתי להיות מאוד פדנטית עם ההחלטה שלי, ולא משנה מה קורה – לעשות שתיים ביום.

אבל… אז הגעתי למסקנה שדינאמיות זה היבט חשוב, שכן, הן אמורות לשרת אותי, ולא אני אותן. לכן, בכדי שבאמת אצליח לצלוח את החודש הזה (שבוע, אבל מטרת העל הייתה חודש) – שיניתי קצת את ה"דרישות" שלי מעצמי, וזה עבר לאחת ביום, והוספתי עוד כמה סוגים שכבר יש לי בארסנל.

פה למדתי שיעור חשוב על נתינת מקום לפידבק (מעצמי, ומהחוויה שלי!), ועל ההבנה שהבחירות וההרגלים שלי צריכים לשרת אותי, ולא להפוך לדת. ההבנה שדברים הם פלואידיים, משתנים, ויש חשיבות עצומה לאדפטציות תוך כדי. מעבר לכך – לראות שזה לא גורע מהבחירה הראשונית שלי, אלא מוסיף לה.

ההשפעה
כבר אחרי יומיים התחלתי להרגיש כל מיני שינויים והשפעות חיוביות – הן במודעות שלי, הן ברזולוציה של ההקשבה שלי, למדתי לווסת בצורה טובה יותר את התגובה שלי לסביבה ולאנשים וסיטואציות מסוימות שבעבר הייתי מתנהלת יותר בריאקטיביות כלפיהן. נעשיתי פחות ביקורתית – כלפי עצמי וכלפי אחרים. התחלתי לגלות יותר חמלה והבנה. השינה שלי השתפרה פלאים כשהייתי עושה את מדיטציית הערב.

מעבר לכך, התחלתי לחוות כל מיני אירועים מטורפים ו"צירופי מקרים" שגרמו לי להתפעל כל פעם מחדש. הימים שלי התחילו לזרום באופן הרמוני לחלוטין, והדברים פשוט הסתדרו בצורה קוסמית, אמיתי. היו קשיים והיו אתגרים, אבל ראיתי שאני חווה אותם באופן אחר לחלוטין מאשר חודש לאחור למשל. ראיתי שאני משתפרת במדיטציה לאט לאט עם התרגול, אבל בעיקר – משתפרת בחיים.

הכרת התודה הפכה להיות לחלק אינטגרלי מחיי, התחלתי להרגיש את זה בכל עצמותיי, וכבר אחרי שבוע וחצי הרגשתי שה"ניסוי" שאני מבצעת על עצמי, מניב פירות נפלאים.

התחלתי לשים לב לכל מיני סיטואציות ברזולוציות מדויקות יותר. גם באתגרים וגם בקשיים מצאתי את השלווה והשקט הפנימי, וראיתי יותר מכל – שבסוף הכל מסתדר על הצד הטוב ביותר.

***********

כתבתי לא מעט מסקנות בתיעודים שלי:

חמישי, 26/8:

• It’s working! בכמה מישורים. אבל דווקא בגלל זה חשוב לי להזכיר לעצמי שהמטרה פה דווקא לא זו שמקדשת את האמצעים בעיני, אלא האמצעים את המטרה. כמו שאלן ווטס אמר בנוגע למדיטציה –

“We could say that meditation doesn't have a reason or doesn't have a purpose. In this respect it's unlike almost all other things we do except perhaps making music and dancing.

When we make music we don't do it in order to reach a certain point, such as the end of the composition. If that were the purpose of music then obviously the fastest players would be the best.

Also, when we are dancing we are not aiming to arrive at a particular place on the floor as in a journey. When we dance, the journey itself is the point, as when we play music the playing itself is the point. And exactly the same thing is true in meditation. Meditation is the discovery that the point of life is always arrived at in the immediate moment.”

במובן מסוים אפשר לראות את זה "מנוגד" למה שג'ו אומר, אבל אני דווקא רואה פה אינטגרציה עמוקה יותר, כי חשוב מאוד TO GET OUT OF THE WAY, וגם TO RELEASE ANY ATTANCHMENT OF THE OUTCOME

וברגע שאני מגיעה נקייה – נטו בשביל לעשות את זה כמו שצריך, לא נאחזת במה שאני רוצה להשיג, למרות שיש VISION מסוים ואכן יש MENTAL REHERSEL (שזה עדיין לא סותר את זה בעיני), הוא מגיע בצורה מאוד נקייה ושלווה, ואני לא "מחכה בקוצר רוח" שמשהו יקרה, אלא באה עם הידיעה עצמה שכבר עכשיו הכל טוב. ולא צריך להיות אחרת. זה נשמע פרדוקס, אבל זה בדיוק הרגע שהדברים מגיעים, בצורה הכי לא צפויה.

• אני בהחלט נהייתי יותר רגועה, מכילה, פחות ביקורתית. חשוב גם להדגיש שזה לא אומר שאני לא חשה רגשות כמו כעס, או מתעצבנת על דברים שבעבר לא עיצבנו אותנו, אך – אני הרבה יותר מודעת למרחב הבחירה שיש לי בין האימפולס לפעול בדרך קודמת שהייתי רגילה לה, לבין הPAUSE לכמה רגעים, והראייה הנכוחה כי יש לי בחירה משמעותית איך להגיד. זה אולי נשמע פשוט, אבל ברגע האמת ההתנהלות הזו לא הכי אינטואיטיבית, בעיקר כי רגילים למשהו המון זמן.

GOLOVE: החלטתי לגוון הפעם ונזכרתי שיש גם אותה -האמת שהיה מעניין לגוון, וזו אחלה אופציה להוסיף גם אותה. שוב קמתי אחרי מוקדם למרות שהלכתי לישון יחסית מאוחר. קמתי אנרגטית (!) וגם נרדמתי ממש מהר ובהרגשה טובה.

• אכן אני מרגישה שיפור רציני בשינה שלי כשאני עושה מדיטציה בערב

שני, 30/8:

"הגעתי למקום שאני מרגישה שזה הרבה יותר קל לי לעשות את המדיטציה אני רוצה (!) מאוד לעשות אותה. זה לא רק כי זה הפך להרגל – אלא כי אני רואה את ההשפעה שלה על כל תחומי החיים. לאט לאט אני רואה את השינויים הקטנים והגדולים מתרחשים. במי שאני ובאיך שאני תופסת ורואה את הסביבה וגם את הסביבה עצמה נכנסתי מהר מאודדדד לסטייס של no time no place no one איבדתי תחושת זמן. היו לי כמה תובנות מעניינות. והמסקנה העיקרית שלי – THERE IS MORE IN LIFE THAN THIS RELAM. FOR SURE"

שישי, 3/9:

• אני מרגישה הרבה יותר מחוברת לעצמי, לטבע, וליקום, ומצליחה להרגיש את הפירות של ההתמדה היום-יומית של ביצוע המדיטציה
• ההשפעה באה לידי ביטוי במערכות היחסים שיש לי, במודעות שיש לי כלפי עצמי וכלפי התגובות שלי בסיטואציות מסוימות. אני מזהה הרבה יותר מהר איך אני מגיבה, את הדפוסים שלי ומחליטה לשנות ואכן מתרגש השינוי לאט לאט. בנוסף – גם כשאני רואה שאני לא בכיוון לפעמים, ופעלתי אולי לא בהתאם לאיך שרציתי, אני מקבלת את זה בחמלה והבנה וממשיכה הלאה יותר טובה בלי לדוש בזה
• מקרה השעון – דוגמא נפלאה ושיעור ב: ארעיות, היאחזות. ובנוסף לכל אלו – ההבנה שהכל זמני, הכל ארעי, לא להיקשר או להיאחז בשום דבר, אני עדיין אעשה את אותם הצעדים לעת עתה. באותה הנשימה – אני גם מאוד מרגישה ויודעת שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר (הקשר = נכנסתי לשחות בים עם שעון הגרמין האהוב שלי שנקשרתי אליו מאוד, והוא הפסיק לעבוד!! על אף העובדה שהוא WATERPROOF)
• הרבה יותר קל וזורם לי לעשות את המדיטציה, אני מרגישה שזה כבר לא דורש מאמץ אלא בא בקלות. אני *רוצה* לעשות אותה, וכשאני עושה אותה, אני מרגישה שאני נכנסת לגלי אלפא הרבה יותר מהר, ותחושת ה- NO SPACE NO TIME NO ONE ממש מורגשת

חמישי, 9/9:

• זה פשוט נהיה קל מיום ליום, ההרגל לחלוטין הושרש (כמעט 3 שבועות לתוך זה). ומעבר לזה – ממש בא לי לעשות את זה, זה הפך למעין טבע שני שלי, לא רק שאני עושה את זה מתוך ה"אתגר" כביכול שהצבתי עבורי, אלא זה נובע ממקום אמיתי שאני רואה את ההשפעה של היישום על האנרגיה שלי במהלך היום וההנאה שלי ממנו
• ה-SYNCRONISITICES מורגשים ממש, בין אם זה באנשים שאני פוגשת או בחוויות שאני חווה !  בהליכה בים, החיות, השכנים. ועוד הרבה דברים וסימנים קטנים וגדולים שמאוד מורגשים.
• מרגישה במעין FLOW

חמישי 16/9:

• התחלתי להיכנס לגלי המוח הרבה יותר מהר, לחוש התמזגות עם הכל, איבוד תחושת גוף ותחושת זמן
• כולם כלכך נחמדים !!!!!!!!! אני שמה לב שהאנרגיה שלי משתנה מאוד לטובה, ואני מושכת אלי אנשים, סיטואציות, חיות ורגעים נפלאים ומרגשים מאוד.

***********

אחרי 3 שבועות זה הפך עבורי לטבע שני, ממש כמו לצחצח שיניים בבוקר. ב-18/9 הפסקתי לכתוב הערות בוורד בנוגע לחוויות שלי, אבל עשיתי מדיטציה כל יום, וזה הפך לחלק בלתי נפרד מהיום שלי. זה כבר לא "אתגר החודש", אלא חלק ממני.

אתמול בבוקר יצאתי להליכה בים, והקשבתי לפרק מעולה בפודקסט של מיכאל מלמדוב עם יובל אידו טל, והודגשה אצלי התובנה כי המוטיבציה והסיבה לבחירה של הטמעת המדיטציה באורח החיים שלי טמונה בשתי סיבות:

1. מדובר באמצעי לטרנספורמציה. מעבר לשינויים שרוצים לעשות בחיים, השינוי המהותי עבור הוא השינוי באנרגיה.
2. מדובר בכלי להתבוננות ורפלקציה

המטרה הייתה להנחיל ולהטמיע את הרגל המדיטציה בחיים, לבוא מנקודת מבט סקרנית ובוחנת, אך לא שופטת וביקורתית. קיבלתי כלכך הרבה מעבר לכך, שאולי זה יכול להישמע כקלישאה, שזה הפך לחלק ממני, אבל זה התיאור הטוב ביותר שאני יכולה לתת לכל החוויה הזו.

• 

• 

The important thing is not to stop questioning. Curiosity has its own reason for existence. One cannot help but be in awe when he contemplates the mysteries of eternity, of life, of the marvelous structure of reality. It is enough if one tries merely to comprehend a little of this mystery each day.