תקופה שלא פרסמתי דבר, ואף נעלמתי מהרשתות החברתיות, באופן מאוד אורגני, שנראה כאילו חלק טבעי מהתהליך שאני עוברת.
תהליך מעמיק, קשה, כואב, מאתגר אבל חשוב, חשוב מאין כמוהו. אני מניחה שאחד מ"תופעות הלוואי" שלו, הוא הרצון להתכנסות פנימה, reconstruction של העצמי, ובחינת האמונות, מערכות היחסים, הרגשות ועוד דברים לא מודעים נוספים שצפים מעת לעת.

אכן השתנתי, ואני בתהליך שינוי תמידי, אם לדייק, תהליך קילוף קליפות, התעמקות פנימה, למידה של העצמי שלי ושל העולם סביבי. קרו המון שינויים עוצמתיים בחיי.

עבודה עם הילדה הפנימית הייתה אחת אבני הדרך החשובות ביותר בתהליך שלי, וזאת דרך ארוכה, שאני רק בתחילתה. כדי להיות חשופה עוד יותר, ממקום בו אני מרגישה בנוח לשתף, אני אומר כי אחד הדברים המשמעותיים יותר שהתרחשו השנה היה שיפור מערכת היחסים שלי עם אמא שלי.

עברתי די טלטלות רגשיות עמוקות, לא אכביר במילים, אבל רצון עמוק נבע מתוכי, לא משנה מה קרה, בתוך תוכי – רציתי שמערכת היחסים שלנו תעבור, לא רק תשרוד, שלא תהיה מושתת רק על שיחות הא ודא, וענייני דיומא, אלא על דברים עמוקים יותר שבלב.
אבל זה לא היה שם. למרות סופות ורעמים שחווינו יחדיו, ריבים והתרחקויות, משהו בליבי אמר לי לנסות, ואכן בבייבי סטפס, עשיתי תהליך עם עצמי, של שחרור, של הצבת גבולות בריאים, ואני עוד בתהליכו. באופן מעניין ומפתיע עד מאוד, התקרבנו. התקרבנו וראינו מקום בטוח להביע בו פגיעות אחת מול השנייה, שגרמה ליותר אינטימיות. זה עדיין טנגו, זה עדיין ריקוד שלומדים את הצעדים בו, אבל זה אחד מהדברים שהתרחשו.

אציין בכותרות עוד כמה תהליכים ושינויים שהתרחשו אצלי, ואולי ארחיב אליהם בפוסטים נפרדים בהמשך, להלן:

• חיבור וסנכרון עם המחזור החודשי (האמת שהתחלתי להכין מצגת בנושא אפילו, מרתק ומעניין ומופלא כמה שהגוף שלנו קסום בתהליכיו, וחיבור אליו ולשלב שאנו נמצאות בו – יכול להקל ולהביא איזון והרמוניה ליומיום שלנו, בכל תחום)
• ציור! התחלתי לצייר. תמיד הייתה לי זיקה לאמנות, ליצירה. עם זאת, תמיד אמרתי שאני לא טובה בזה ולא ממש ניסיתי לעשות עם זה משהו, זה היה בבקליסט שלי תקופות ארוכות כבר שנים על גבי שנים. אז אזרתי אומץ, וכאחד מ"דייטי האמן שלי" (יפורט באחד הפוסטים הבאים, הקשר של "דרך האמן"), ביקרתי בחנות היצירה הקרובה לביתי, שם קניתי sketch book, עפרונות, ויצאתי לדרכי.
  בהמשך קניתי צבעי מים, גיליתי יוטיוברית מופלאה בשם Jenna Rainey, והתחלתי לצייר. כמו כל התחלה, זה קשה, לא מדובר ביצירת אמנות, אבל זה תהליך ומשתפרים ככל שמתרגלים, ויותר מכל – גיליתי שזו תרפיה עבורי, ברמה הגבוהה ביותר.
• ההחלטה שלי להפסיק עם הלק ג'ל! נשמע רדוד ולא רלוונטי? דווקא הסיבה הייתה עמוקה, פילוסופית וערכית…
• פרפרציוניזם – out, יישום והוצאה לפועל של דברים – in. נושא שדורש פוסט כשלעצמו. הנה, כבר מיישמת את זה ברגעים אלו, בעת ההחלטה לפרסם.
• בחינה מחדש של מערכות היחסים בחיי. Does it sparks joy in me?

אני חושבת שהבשלתי לצאת לאור ולכתוב עליו קצת, ולא רק עליו, אלא לבטא את עצמי גם בעזרת פרסום בבלוג שלי, שמה הוא אם לא – אמצעי לשיתוף, ביטוי עצמי, ואם אפשר – מתן השראה, ולו לאדם אחד

דפי בוקר

אמנם לא פרסמתי דבר, אך זה לא אומר שלא כתבתי. ההפך הוא הנכון – לא הפסקתי לכתוב. לכתוב למחברת ולשפוך את זרם התודעה שלי על גבי הנייר. דפים על גבי דפים, מחברות על גבי מחברות.

איך זה התחיל? מעין סינקריניסיטי… לפני כמספר חודשים התחלתי לכתוב רפלקציה בערבים באפליקציית one-note, אך עם הימים נבע מתוכי רצון לכתוב את הרפלקציה על גבי נייר, ולא במקלדת, וכך היה. עברתי לכתיבה במחברת. באופן די אורגני, עברתי לכתוב בבקרים, מיד איך שהייתי מתעוררת, נראה לי טבעי והרגיש לי נכון, לכתוב מעין כתיבה אינטואיטיבית כזו לפני שאני יוצאת ליום שלי.

באותה תקופה נחשפתי ל-Rachel Barten בספוטיפיי. מסתבר שעקבתי אחריה תקופה ארוכה מאוד, אך מעולם לא הקשבתי לאף פודקסט שלה. בוקר אחד בעודי יוצאת להליכה לירקון התחלתי לשמוע את אחד הפרקים שלה באופן מאוד רנדומלי, השם קסם לי והחלטתי לגוון… זו הייתי אהבה מצליל ראשון. התאהבתי בה, בנוכחות שלה, בטון הדיבור הנעים שלה, הוויב שלה הידהד מאוד עם הנקודה בזמן שבה הייתי, והייתה תקופה שהאזנתי לה בלי סוף, יום וליל, בדרך לרכבת, בירקון, בניקיונות ובבישולים. עלתה בי תחושת רוגע ושלווה בעודי מאזינה לה, השראה עלתה מתוכי, והיה לי מאוד נעים. הרגשתי שמישהו חווה דברים דומים, ואהבתי את צורת ההתסכלות שלה על החיים – מאוד הוליסטית, גדלה עם התקדמות החיים, ובעיקר – מאוזנת, קשובה וענווה. והכי חשוב – אנושית.

באחד הפרקים היא דיברה על דפי בוקר שהייתה עושה, בהשראת ג'וליה קמרון. שם נפל לי האסימון – "אני חושבת שראיתי את הספר הזה אצלי בבית!". אכן כך, מסתבר שאלעד הביא את הספר ("דרך האמן") מסבתא שלו, ואף הבחנתי בו לצד המיטה שלנו, אך הוא לא קרא אותו. הספר סיקרן אותי, והתחלתי לקרוא אותו. גיליתי בעצם מדריך, שמטרתו היא להפיח ולגלות את היצירתיות שכבר קיימת בתוך כל אחד מאיתנו. יצירתיות שלא קשורה בהכרח לאמנות פרופר כפי שאני חשבתי עליה – ציור, פיסול או כל דבר שעושים עם הידיים. אלא, יצירתיות בתור הלך רוח, הוויה, לחזור להיות ילדה. להביא התרגשות והתלהבות לחיים.

אספר בפוסט נפרד על מסע האמן ועל התהליך שאני עוברת. תהליך של reconstruction  אמיתי, של גילוי עצמי של הרצונות והמאוואים הכי עמוקים שלי. הספר למעשה מהווה קורס בן 12 שבועות, בכל שבוע יש כל מיני תרגילים לעשות (תרגילי כתיבה, בחינה עצמית, שעשוע וכיף והעמקה פנימה), ופרק קריאה קצר.

התנזרות מקריאה

אחת המשימות של שבוע 4 היא התנזרות מקריאה. קריאה כאנלוגיה לצריכת כל תוכן שהוא – טלוויזיה, ספרים, פודקסטים, מדיה חברתית וכיוצא בזאת.
הספר נכתב אי שם בשנת הולדתי, 1995, אז לא היו פודקסטים ויוטיוב, לכן עשיתי מחקר קצר לפני כן וקראתי קצת על אנשים שעשו את התרגיל הזה, ורציתי להבין מה הלך הרוח וכיצד מתייחסים בעידן שלנו לנוסח "התנזרות מקריאה". אחרי מחשבה עם עצמי – הבנתי שעבורי מדובר בהתנזרות מקריאה ומהקשבה לפודקסטים, עיקר התוכן שצרכתי אז, כיוון שטלוויזיה אין לנו בבית, ואני לא ממש צופה ביוטיוב.

לקח לי יומיים להגיע להחלטה שאני עושה את זה על אמת, אודה כי היה לי קשה, בלי שיהיה לי תוכן באוזניות שאני מאזינה לו בעודי הולכת בין מקום למקום, אך – זו הייתה אחת החוויות היותר מרתקות שחוויתי לאחרונה. חוויה של גילוי עצמי אמיתי, של הבנה של הרצונות העמוקים והפנימיים שלי – ויותר מכל, ראיתי כמה דעות שבאו מהחברה ומהתרבות השפיעו עלי, בלא מודע.

אחרי יומיים ככה עם עצמי, הגעתי לתובנות די עמוקות בנושאים שחשבתי ש"סגורים אצלי" מבחינה מחשבתית. לא רק ששיניתי את הדעה שלי, הבנתי שיש לי דעה! ושהיא שונה ממה שנהוג ונפוץ בסביבה ובחברה, והרגשתי מאוד שלמה איתה. החוויה של התנזרות מצריכת תוכן הראתה לי כמה דעות של אחרים, בין אם ספרים ובין אם פודקסטים ובין אם התרבות והחברה והמדיה החברתית בכללותה – נכנסו אלי, בלי ששאלתי את עצמי בכלל שאלות. וזה רק דבר אחד זעיר שקרה בעקבות הספר.

אז, אחת מהכוונת שלי לשנה הקרובה היא לפרסם יותר תוכן. למטרת הביטוי העצמי, תרגול הכתיבה, ואולי מתן השראה בצורה כלשהי.

ובעיקר – שיתוף של המסע שלי.

שתהיה שנה שלווה ועוצמתית, של הקשבה לכמיהתינו הפנימית תוך הבאת חמלה לעצמנו ולזולת. שנת צמיחה – פנימה והחוצה. עוד נתראה, מבטיחה 😊