גמרא, כנס חסידות בפולין, ומה למדתי מאדם שישב לידי במטוס

״אם אתה שונה ממני, זה לא פוגע בי, אלא מעשיר אותי״ (הנסיך הקטן)

בעודי עולה למטוס, נראה כי מעל שני שליש מהנוסעים הינם חסידים עם כיפות שחורות, לכן הסיכוי סטטיסטית שנישב אחד ליד השני היה די גבוה. מאוחר יותר, הבנתי שמתקיים כנס חסידות גדול בפולין, לצורכי גיבוש הקהילה. מה לי ולמידע הזה?לא נכנסתי לטיסה עם ציפיות מיוחדות, מעבר להשלמת רשימת המשימות שלי, קריאה ועבודה על המחשב. אך, יצאתי מהטיסה עם תובנות מרתקות ותחושת קסם קוסמית ומדויקת להפליא.

**איך הטיסה התחילה?*
*התיישבתי במטוס באחת מהשורות הראשונות, משמאלי – בחור דתי עם כיפה שחורה, לבוש באופן אופנתי ומדויק ונראה מסוגנן להפליא. הוא דיבר באנגלית בטלפון במבטא בריטי וניכר היה כי זו הייתה שיחת עסקים די חשובה. כיאה לכל בני האדם, כבר ברגעים הראשונים כשהתיישבתי במטוס, הרושם הראשוני כלפיו וכלפי הסיטואציה נבנה אצלי, כשהמוח שלי מחשב במרץ את כלל הגורמים מסביב, ולצורכי וודאות הישרדותיים – מתייג כל דבר בקטגוריה מסוימת.לקח זמן עד שהמטוס המריא, לכן ניצלתי את הזמן וכתבתי ביומן כמה משימות ל3 וחצי השעות הקרובות של הטיסה (האמת שתכננתי די הרבה, וטיסה זו אופציה נהדרת לביצוע – שכן, הסחות הדעת פוחתות משמעותית ואפשר להיכנס לפלואו די מהר).

להמשיך לקרוא

מתי לאחרונה יצאתם מאזור הנוחות שלכם?

על אי נוחות, נוכחות והסחות דעת

שוב, בעודי בעיצומו של אימון, הגיחה אל ראשי תובנה משום מקום, היא הייתה בנוגע להתנהלות שלי בין סטים. אתן לזה כותרת מדויקת יותר – על הצורך המיידי לברוח מרגעי אי-נעימות או אי-נוחות קטנים וגדולים כאחד.

אתחיל מהסוף ואאתגר את עצמי, ואולי גם מישהו שקורא את הפוסט הזה – עשו מאמץ מודע בכל יום לצאת מאזור הנוחות שלכם!

נגמר הסט הראשון, ואני מפעילה טיימר של דקה עד לסט הבא. כמה שניות עברו, ואני מוצאת את עצמי נכנסת ישר לספוטיפיי, מעבירה כמה שירים. עוד כמה שניות עברו, הפעם החלטתי להיכנס לתכנית האימון באקסל לראות מה התרגילים הבאים שלי באימון הנוכחי. 30 שניות עברו… הפעם זה היה וואטסאפ, בלי סיבה מיוחדת.

ואז הבנתי שאני קצת בורחת מפשוט להיות. ואיזו תובנה זו (!). אבל התובנה לא שווה כלום אם לא אפעל ואעשה בנוגע לכך משהו.

להמשיך לקרוא

מה הקשר בין Ram Dass, איתן עזריה, אלן ווטס, ג'ו דיספנזה, מדיטציה, היאחזות ומטרות?

לאחרונה התחלתי לגוון בתוכן שאני קוראת וצורכת, לקחתי קצת צעד אחורה מג'ו דיספנזה ושאר חבריו ועברתי לקרוא ספרים ולשמוע פודקסטים מעט שונים (בנושאי יזמות, הורות וחינוך, מיניות ועוד נושאים שלא בהכרח קשורים אחר לשני).

כמו כן, שמתי לב שתרגול המדיטציה שלי נעשה תכוף פחות.

נחשפתי לפודקסט של איתן עזריה ממש במקרה אחרי שרכשתי את הספר "אמא מתאמנת" של אפרת לקט, ושעתיים אחרי נתקלתי בספוטיפיי בפרק משותף של שניהם, וכך נחשפתי לעולם חדש-ישן ומרענן מאוד עבורי!

כיאה לי, התחלתי בבינג' של הקשבה לפרקים (בעודי עושה ספורט, בפקקים, מבשלת וכו'), ולאט לאט התאהבתי ברעיונות ובמסרים המדויקים והמהממים של איתן שהזכירו לי מאוד את שאר המקורות להם האזנתי בתקופה האחרונה, במסגרת מעט שונה, רעננה וכזו שמאוד התחברתי אליה.

ההבנה המשמעותית שאיננו התוצאות שלנו, והדגש החשוב על הדרך, המאמץ
ובעצם – מי שאנחנו הופכים, שהוא הדבר החשוב באמת. ההפרדה החשובה ביננו לבין התוצאות שלנו, וההבנה כי אינן מגדירות מי אנחנו חשובה לאין שיעור ומשחררת מאוד.
יש לי המוןןןן מה לומר בנושא ואילו רעיונות מהממים ספגתי מהקשבה לפרקים, כמו גם לספר שכמובן שרכשתי וכבר הספקתי להקשיב לרובו.

להמשיך לקרוא

האם אני שמחה כל הזמן?

לא מזמן חבר שאל אותי את השאלה הזו, די משום מקום, אבל האמת – שאני יכולה להבין מהיכן השאלה הזו הגיעה….

אתחיל מהתשובה הראשונית והקצרה שלי לשאלה – מובן שלא. אני לא בטוחה שאדם אנושי יכול לחוות שמחה 24/7.

עם השנים הבנתי שיש חשיבות לתת מקום לכל מנעד הרגשות שקיימים.
שרגשות מהווים סימני דרך, מגדל-אורים עבורנו, בכדי להבין היכן אנו נמצאים בהתאם לסיטואציה, ואם נתייחס אליהם בצורה מיטיבה, ניתן לכל רגש את הכבוד שלו, נלמד לקבל (!) גם את העצבות, הכעס והכאב – נראה כי הרגש ה"שלילי" הוא לא אויב, אלא חבר.
פה נכנס נדבך נוסף לתמונה – חבר שלא בהכרח מהווה אמת, שאולי ניתן להטיל בו ספק, ומעבר לכך – חבר שבא להזכיר לנו לאן פנינו מועדות ברגע זה והיכן נמצא התדר שלנו.

להמשיך לקרוא

מסקנות, תובנות (ומפרט טכני) מהטיול בשביל הגולן

3 ימים מופלאים בשביל הגולן שהותירו המון מקום לעוד! אני אתחיל ואומר כי זה הטיול הראשון שיצא לי לעשות בארץ במסגרת שביל כלשהו (ובהחלט סיפתח מעולה), ולחלוטין לא האחרון.

שירה הציעה לנו לעשות את שביל הגולן בפסח, ובתקופה האחרונה אני אוהבת לנסות דברים חדשים (חוויות, סדנאות ובאופן כללי שינויים למיניהם) – ובעיקר כשזה כולל טיול, אז כמובן שזרמתי על ההצעה 😊 החלטנו לעשות את הטיול בסיום חול המועד, מה שהיה בדיעבד החלטה מעולה כי השביל היה ריק יחסית.

מעבר לכך שזו הייתה חוויה נהדרת בחברה מהממת, מהנה והכי כיפית שיש; זו גם הייתה חוויה לימודית נהדרת עבורי!

להמשיך לקרוא

התאהבתי! בריצה

שמחה לעדכן שהתאהבתי מחדש בריצה. תמיד היו לי רגשות אמביוולנטיים כלפיה. זה בא בתקופות (עם הפסקות ארוכות בין תקופה לתקופה), והיה מאוד קיצוני לכאן או לכן – או שמאוד נהניתי לרוץ ורצתי הרבה, או שהייתי בקצה השני של הסקאלה וזה לא נגע בי.

לאחרונה חזר בי החשק לרוץ, ופתאום באמצע הליכה – הגוף שלי כאילו מעצמו החליט לרוץ, איזה דחף לא ברור כלל… שזרמתי איתו. בלי הגדרה של מטרה מסוימת, התחלתי בהדרגה לרוץ יותר ויותר, בהתחלה זה היה ק"מ אחד, שלושה, באמת מתוך הקשבה לגוף שלי, וזה מה שהוא ביקש ורצה! ולא התנגדתי. לא היה קל בהתחלה, אך ראיתי שעם הימים שעברו השתפרתי, וזה היה כיף… כי נהניתי מהדרך (תרתי משמע), ועל הדרך גם סיגלתי לעצמי עוד הרגל שהוא די חיובי בפני עצמו. אפילו התחילו להיות לי טראקים ושירים קבועים שממש תורמים לקצב שלי וגורמים לי לתחושת BLISSלא מוסברת כזו.

להמשיך לקרוא

20 דברים שלמדתי ב-2020

אין ספק שזו הייתה שנה מיוחדת במינה, על כל גווניה, והיא התעלתה על עצמה מחודש לחודש כל פעם מחדש. עם זאת, אני חושבת שזו הייתה השנה הטובה ביותר שלי עד כה. ולא, לא כי הכל הלך בהכרח בקלות, אלא דווקא מתוך האתגר והקושי, חוסר הוודאות – צמחו השיעורים הטובים ביותר, והתפתחתי בצורה אקספוננציאלית. במילה אחת הייתי מתארת את השנה הזו ב – קסם. המילה שהשתמשתי בה יותר מכל על כל גווניה בשנה האחרונה (יעידו רבים על כך)… 😊

אז מה למדתי מהשנה הזו?

1. מערכות יחסים. אני מלאת הודיה לאנשים המדהימים שנכנסו לחיי השנה, אלו שחזרו ואלו שתמיד היו שם. הבנתי עד כמה ישנה חשיבות לקשרים ומערכות יחסים, כמה חשוב לשים אותן במעלה סדר העדיפויות, לטפח את הקשרים. לשים דגש על איכותם, ולשים לב מי האנשים שסובבים אותנו, האם הם מעלים את האנרגיה שלנו? האם הם גורמים לנו להרגיש טוב? להתפתח? לצמוח? להרגיש חופשיים? להרגיש הכי עצמנו שיש? האם הם נותנים לנו מקום ובמה פשוט להיות ללא שיפוט?

להמשיך לקרוא

גם וגם

איך אפשר להגדיר משהו שהוא אינסופי, חסר גבולות? שהוא בעצם הכל וגם שום דבר.
שקיים כל הזמן, לעולם לא מתכלה, קיים מעבר למימד הזמן, המרחב, לא תלוי בשום דבר והכל תלוי בו

ולמה לנו בכלל לנסות להגדיר?

To define is to limit

להמשיך לקרוא

מה הקורונה לימדה אותי?

בראש ובראשונה, היא הזכירה לי דבר שידעתי כבר מזמן – שבהינתן כל נסיבות שהן, אנחנו בוחרים איך להגיב ולהתנהל מולן. יש לנו שתי בחירות – להיות קורבן לנסיבות, או לקחת את המצב ולהוציא ממנו את המיטב. אני בוחרת באופציה השנייה, תמיד. זו האחריות הבלעדית שלנו על חיינו, ואף אחד לא יעשה זאת במקומנו. נכון, קל ליפול לתוך המלכודת של הבחירה הראשונה, אך האם היא מקדמת אותנו בצורה כלשהי? לא.

כבר מתחילתו של המצב, לקחתי אותו בתור הזדמנות נפלאה לשפר את עצמי, ללמוד, להשכיל ובסופו של דבר – לצאת מכל הסיטואציה הזו חכמה יותר, טובה יותר ובריאה יותר בכל תחומי החיים. על הדרך למדתי כמה דברים על עצמי…

להמשיך לקרוא