26 שיעורים שלמדתי עד כה, במהלך 26 שנות חיי על הכדור 😊

כפי שניתן לשים לב, אני מאודדד מעריכה את התכנים של איתן עזריה.

הפודקסט האחרון שהועלה הוא בנושא ספרים, ואיך לא, כמובן שאהבתי את הפרק והוא דייק לי כמה דגשים חשובים בנושא לקריאת ספרים, הן מבחינה טכנית אך בעיקר מבחינה מהותית ואיכותית. לא רק איך לקרוא יותר ספרים בפרק זמן מסוים, אלא גם איך להטמיע את הנקרא, ליישמו ולהביאו לידי ביטוי בעולם הגשמי וכמובן הפנימי.
כפי ש Jim Rohn אמר –

Poor people have big TV's. Rich people have big libraries

Jim Rohn

לא מזמן חבר שאל אותי את השאלה הזו, די משום מקום, אבל האמת – שאני יכולה להבין מהיכן השאלה הזו הגיעה….

אתחיל מהתשובה הראשונית והקצרה שלי לשאלה – מובן שלא. אני לא בטוחה שאדם אנושי יכול לחוות שמחה 24/7.

עם השנים הבנתי שיש חשיבות לתת מקום לכל מנעד הרגשות שקיימים.
שרגשות מהווים סימני דרך, מגדל-אורים עבורנו, בכדי להבין היכן אנו נמצאים בהתאם לסיטואציה, ואם נתייחס אליהם בצורה מיטיבה, ניתן לכל רגש את הכבוד שלו, נלמד לקבל (!) גם את העצבות, הכעס והכאב – נראה כי הרגש ה"שלילי" הוא לא אויב, אלא חבר.
פה נכנס נדבך נוסף לתמונה – חבר שלא בהכרח מהווה אמת, שאולי ניתן להטיל בו ספק, ומעבר לכך – חבר שבא להזכיר לנו לאן פנינו מועדות ברגע זה והיכן נמצא התדר שלנו.

אתחיל בכך שאני מודה על הזכות המופלאה ועל נוכחותם של סבא וסבתא המדהימים שלי!

אני לא נוטה לפרסם דברים בנושא, אבל בעודי כותבת עבודה בקורס "הסוציולוגיה של הרשת", העוסקת בעיקרה בנושא הפייק ניוז ברשתות החברתיות, לא יכולתי שלא לראות את הקשר הבלתי נמנע למצב המתרחש בימים אלו.

לאחר שסיימתי לכתוב את העבודה, הנושא שהכי בער בעייני, ולהבנתי חשוב מאוד שכל אדם בעל חשבון ברשת חברתית כזו ואחרת יהיה מודע אליו – הינו ***הפעלת שיקול דעת בבחירת המקורות עליהם אנו מסתמכים***

באופן טבעי, עם התפתחות הרשתות החברתיות, המקורות עליהם אנו מסתמכים הינם חברינו הווירטואליים והפרסומים שלהם. הגבולות והביקורת נעשים מעורפלים יותר ויותר, ורבים אף לא מודעים לכך שמקורות הידע בדבר חדשות במגוון נושאים נמצאים עמוק ברשתות, והם מקבלים ללא אף סינון את דבריהם ופרסומיהם של חבריהם לרשת; וזאת מבלי לבחון כלל האם מדובר במקור מוסמך (וגם כאן יש רזולוציות, שכן מהי הגדרת מקור מוסמך? האם מדובר באותה הגדרה עבורי ועבורך? מקור מוסמך בתחום אחד לא בהכרח ימסור מידע מהימן עבור תחום אחר).

שמחה לעדכן שהתאהבתי מחדש בריצה. תמיד היו לי רגשות אמביוולנטיים כלפיה. זה בא בתקופות (עם הפסקות ארוכות בין תקופה לתקופה), והיה מאוד קיצוני לכאן או לכן – או שמאוד נהניתי לרוץ ורצתי הרבה, או שהייתי בקצה השני של הסקאלה וזה לא נגע בי.

לאחרונה חזר בי החשק לרוץ, ופתאום באמצע הליכה – הגוף שלי כאילו מעצמו החליט לרוץ, איזה דחף לא ברור כלל… שזרמתי איתו. בלי הגדרה של מטרה מסוימת, התחלתי בהדרגה לרוץ יותר ויותר, בהתחלה זה היה ק"מ אחד, שלושה, באמת מתוך הקשבה לגוף שלי, וזה מה שהוא ביקש ורצה! ולא התנגדתי. לא היה קל בהתחלה, אך ראיתי שעם הימים שעברו השתפרתי, וזה היה כיף… כי נהניתי מהדרך (תרתי משמע), ועל הדרך גם סיגלתי לעצמי עוד הרגל שהוא די חיובי בפני עצמו. אפילו התחילו להיות לי טראקים ושירים קבועים שממש תורמים לקצב שלי וגורמים לי לתחושת BLISSלא מוסברת כזו.

אין ספק שזו הייתה שנה מיוחדת במינה, על כל גווניה, והיא התעלתה על עצמה מחודש לחודש כל פעם מחדש. עם זאת, אני חושבת שזו הייתה השנה הטובה ביותר שלי עד כה. ולא, לא כי הכל הלך בהכרח בקלות, אלא דווקא מתוך האתגר והקושי, חוסר הוודאות – צמחו השיעורים הטובים ביותר, והתפתחתי בצורה אקספוננציאלית. במילה אחת הייתי מתארת את השנה הזו ב – קסם. המילה שהשתמשתי בה יותר מכל על כל גווניה בשנה האחרונה (יעידו רבים על כך)… 😊

אז מה למדתי מהשנה הזו?

1. מערכות יחסים. אני מלאת הודיה לאנשים המדהימים שנכנסו לחיי השנה, אלו שחזרו ואלו שתמיד היו שם. הבנתי עד כמה ישנה חשיבות לקשרים ומערכות יחסים, כמה חשוב לשים אותן במעלה סדר העדיפויות, לטפח את הקשרים. לשים דגש על איכותם, ולשים לב מי האנשים שסובבים אותנו, האם הם מעלים את האנרגיה שלנו? האם הם גורמים לנו להרגיש טוב? להתפתח? לצמוח? להרגיש חופשיים? להרגיש הכי עצמנו שיש? האם הם נותנים לנו מקום ובמה פשוט להיות ללא שיפוט?