***התחלה***

לפני שבוע יצאתי אל המסע הזה, אל המסע הלא נודע – בלי הרבה ציפיות, אבל עם מוכנות לחוות ולהתמסר. לא ידעתי לאן אני אגיע, מה אני אחווה ואיך אצא מהחוויה הזו.

כבר 3 שנים התבשלה במוחי המחשבה לצאת לויפאסנה. זה כתוב בעשרות מחברות”Yearly intentions”  בכל תחילת שנה וראש השנה. עתה, כנראה הבשלתי ובחרתי לצאת אל הדרך. יצאתי בחששות ובפחדים רבים, והזכרתי לעצמי – להשאיר את הציפיות בצד, כי פחדתי מאכזבות, וחוויתי לא מעט כאלה בחיי. לא בגלל איזה אובייקט חיצוני החיצוני, אלא בגלל מה שהיה בתוכי.

יצאתי אל המסע ביום ראשון ברגשות כבדים, בעצבות ותסכול, תקופה ארוכה שחשה עבורי כמו מרה שחורה. מרבית הימים קשים, לא חייכתי חיוך שלם ואמיתי מהלב כבר תקופה ארוכה. בעודי נוסעת באוטובוס ליבניאל, איני יודעת מה יביא אתו היום, את מי אפגוש ואיך זה יגמר. ידעתי שאפגוש את עצמי. הכנתי את עצמי לכך שאני אפגוש כאב, זה היה הדבר היחידי שידעתי בוודאות.

נחשפתי לעולם המדיטציה כבר לפני מספר שנים, אבל בשנתיים האחרונות (הודות לג'ו דיספנזה) נכנסתי לעובי הקורה של התחום – הן מבחינת למידה וקריאה, והן מבחינת תרגול מעשי. בחודשים האחרונים הרגשתי שההרגל הזה הפך לפחות תדיר אצלי; הייתי מוסיפה אותו ליומן השבועי, אבל בפועל הוא היה נדחף לתחתית סדר העדיפויות, ממגוון רחב של תירוצים. בסוף כל שבוע אותו סנריו היה חוזר על עצמו: הייתי מוסיפה ליומן את זה בתור משימה/הרגל שאני רוצה ליישם, אבל חווה שוב ושוב את אותו הדבר (דחייתו).

החלטה

ביום שישי, ה-20/8, החלטתי שעליי לעשות שינוי, אבל הפעם באמת. תהיתי לעצמי מה באמת יגרום לי ליישם את זה באופן קבוע, על בסיס יומיומי, ולא ירגיש כ"עוד משימה" (שנופלת באלגנטיות בין הכיסאות, עד שלאט לאט נעלמת כלא הייתה).

"פסיכולוגיה והמדיטציה הבודהיסטית ונדידתם אל המערב" – אכן זהו קורס באוניברסיטת תל אביב!

ואני מרגישה ברת מזל שזכיתי לקחת חלק בו וללמוד מד"ר קרן ארבל המופלאה.

כפי שניתן להסיק מפוסט אחד או שניים שכתבתי ומהתכנים שאני נוטה לפרסם, החומר הנלמד בקורס מרתק בעיני והוא אחד מהאהובים עלי בסמסטר הנוכחי. התוכן משלב בין תיאוריה מעניינת ובין תרגול ופרקטיקה של התורות הנלמדות ויישומן בחיי היום-יום. אנחנו מקבלים שיעורי בית! ושיעורי בית שאשכרה רוצים לעשות (מצורף צילום מסך בהמשך).קרן מעבירה את התוכן באופן מדויק מאוד, לא מתפשרת על ההסברים ועל הדיוק של העברת המסר, כמו גם מכווינה אותנו הסטודנטים לעומקם של הנושאים והשאלות הנשאלות.

אין ספק שזו הייתה שנה מיוחדת במינה, על כל גווניה, והיא התעלתה על עצמה מחודש לחודש כל פעם מחדש. עם זאת, אני חושבת שזו הייתה השנה הטובה ביותר שלי עד כה. ולא, לא כי הכל הלך בהכרח בקלות, אלא דווקא מתוך האתגר והקושי, חוסר הוודאות – צמחו השיעורים הטובים ביותר, והתפתחתי בצורה אקספוננציאלית. במילה אחת הייתי מתארת את השנה הזו ב – קסם. המילה שהשתמשתי בה יותר מכל על כל גווניה בשנה האחרונה (יעידו רבים על כך)… 😊

אז מה למדתי מהשנה הזו?

1. מערכות יחסים. אני מלאת הודיה לאנשים המדהימים שנכנסו לחיי השנה, אלו שחזרו ואלו שתמיד היו שם. הבנתי עד כמה ישנה חשיבות לקשרים ומערכות יחסים, כמה חשוב לשים אותן במעלה סדר העדיפויות, לטפח את הקשרים. לשים דגש על איכותם, ולשים לב מי האנשים שסובבים אותנו, האם הם מעלים את האנרגיה שלנו? האם הם גורמים לנו להרגיש טוב? להתפתח? לצמוח? להרגיש חופשיים? להרגיש הכי עצמנו שיש? האם הם נותנים לנו מקום ובמה פשוט להיות ללא שיפוט?