לאחרונה התחלתי לגוון בתוכן שאני קוראת וצורכת, לקחתי קצת צעד אחורה מג'ו דיספנזה ושאר חבריו ועברתי לקרוא ספרים ולשמוע פודקסטים מעט שונים (בנושאי יזמות, הורות וחינוך, מיניות ועוד נושאים שלא בהכרח קשורים אחר לשני).

כמו כן, שמתי לב שתרגול המדיטציה שלי נעשה תכוף פחות.

נחשפתי לפודקסט של איתן עזריה ממש במקרה אחרי שרכשתי את הספר "אמא מתאמנת" של אפרת לקט, ושעתיים אחרי נתקלתי בספוטיפיי בפרק משותף של שניהם, וכך נחשפתי לעולם חדש-ישן ומרענן מאוד עבורי!

כיאה לי, התחלתי בבינג' של הקשבה לפרקים (בעודי עושה ספורט, בפקקים, מבשלת וכו'), ולאט לאט התאהבתי ברעיונות ובמסרים המדויקים והמהממים של איתן שהזכירו לי מאוד את שאר המקורות להם האזנתי בתקופה האחרונה, במסגרת מעט שונה, רעננה וכזו שמאוד התחברתי אליה.

ההבנה המשמעותית שאיננו התוצאות שלנו, והדגש החשוב על הדרך, המאמץ
ובעצם – מי שאנחנו הופכים, שהוא הדבר החשוב באמת. ההפרדה החשובה ביננו לבין התוצאות שלנו, וההבנה כי אינן מגדירות מי אנחנו חשובה לאין שיעור ומשחררת מאוד.
יש לי המוןןןן מה לומר בנושא ואילו רעיונות מהממים ספגתי מהקשבה לפרקים, כמו גם לספר שכמובן שרכשתי וכבר הספקתי להקשיב לרובו.