מדיטציה (ג'ו דיספנזה)

מתוך כל ההרגלים שאי פעם אוכל לחשוב עליהם, כאלה שיש להם פוטנציאל לשנות את החיים מקצה לקצה – וכאלה שישפיעו ויותירו חותם בלתי נמנע על החיים, ללא כל ספק שעבורי מדובר במדיטציה.

נכון, ישנם מגוון הרגלים חיוביים ונפלאים שבעבר הייתי מזכירה לפני; כמו לקום מוקדם בבוקר, לקרוא ספרים, להתאמן ולאכול בריא, לסדר את המיטה בכל בוקר, לא לבלות את השעה הראשונה והאחרונה של היום מול הפלאפון, להסיר את ההתראות של האפליקציות… ואני בטוחה שיש עוד רבים וטובים.

אך ההרגל שהשפיע על חיי בצורה הדרמטית ביותר, המהירה, החיונית והיעילה ביותר – כזה שגרר שיפור בשאר תחומי בחיים, והביא לכך ששאר ההרגלים שהוזכרו למעלה פשוט באו מעצמם, בקלות רבה, ללא קושי וללא כל מאמץ או התנגדות – זה הרגל המדיטציה.

אתחיל מאחת ההגדרות האהובות עלי של המילה, שבעיני מתארת אותה בצורה נפלאה: To become familiar with. למעשה מדובר בשם נרדף להתבוננות-עצמית, self-observation. אחרי הכל – בכדי להכיר משהו או מישהו, אנחנו צריכים לבלות זמן בלהתבונן בו. אכן, אחד מכללי המפתח פה היא להפוך מלהיות משהו – being it, ללצפות בו – observing it.

בעידן של היום, יש כלכך הרבה הסחות דעת, אינספור מקומות ודרכים לברוח מלהתמודד עם עצמך בָּרֶגַע– כל אחד בדרכו שלו, כל סטימולציה חיצונית, החל מרשתות חברתיות, גלילה אינסופית בפיד שאינו נגמר, קניות, נטפליקס, הימורים, אוכל, סמים, ובעצם אפילו כל דבר שעושים אותו יתר על המידה.

כמעט כל אדם שדיברתי איתו על משך הזמן של המדיטציה שאני עושה, מידי יום – בערך שעה, הרים גבה והעיר שמדובר בזמן ארוך מאוד (!). לא הופתעתי, כי גם עבורי, רק כשהתחלתי זה היה בגדר סקופ שלא דיבר אלי כלל וכלל. "שעה?! הוא השתגע", חשבתי לעצמי. "רבע שעה אני לא מסוגלת לשבת עם עצמי בשקט, וזה עוד עם מדיטציה קלילה ומודרכת של headspace. מה אעשה במשך שעה שלמה? המחשבות בוודאות יברחו לכל מקום למעט הרגע הנוכחי ו.. יש לי כלכך הרבה דברים לעשות, מה זה כבר ייתן לי?". המילה הזו אפילו עוררה אצלי אנטיגוניזם קל, ותמיד אמרתי לכולם שזה פשוט *לא בשבילי*, המוח שלי עסוק מידי, חושב מידי, הmind שלי רץ מרעיון לרעיון, ויש דברים שפשוט פחות מתאימים לי.

בכל זאת, בחרתי לקרוא את הספר של ג'ו דיספנזה, בלי יותר מידי הצהרות, נטו במטרה להבין למה עושים את זה, ולאחר מכן איך. ככל שהפרקים התקדמו, כל הקצוות התחברו לי, הבנתי למה היה לי את המחסום הזה, הבנתי למה אנשים נמנעים מלהתמודד עם עצמם ובעיקר – למה כלכך קשה לנו פשוט לשבת עם עצמנו בשקט, ואנחנו מעדיפים לעשות כל דבר אחר למעט זאת. הבנתי איזה כוח יכול להיות למדיטציה אם עושים אותה נכון עם ההנחיות הנכונות, מה החשיבות של הכניסה לגלי המוח הנכונים, כאלה שיאפשרו מעבר מיטבי מהמוח האנליטי המודע והחושב שלנו, לתת המודע. למדתי את החשיבות של להפוך ל- no one, no thing, no time, no place ובעצם לאבד את תחושת הזמן, המקום והגוף, ולהפוך למודעות בלבד.

הקונוטציות שהמילה הזו מעלה עבורי כיום כוללות אנרגיה, מודעות, קבלה, אי שיפוטיות, כניסה לתוך התת מודע, שחרור, אהבה, איזון ואור. נכון, בגדול מדובר ב"הגדרות" מאוד רחבות וכוללניות, כאלה שלא נשמעות אולי פרקטיות – ומה בכלל עושים עם זה?

היופי, והקסם הגדול פה, שדווקא מן המקום הזה, של לשבת שעה עם עצמי, עם האוזניות, ועם אחת מהמדיטציות המעולות של ג'ו דיספנזה, למדתי כלכך הרבה על עצמי – עשיתי שינויים כלכך מהירים, וההשפעות שהרגשתי בפועל על חיי היומיום היו מדהימות.

ישנם סוגים רבים של מדיטציות, מטרות שונות, דרכים שונות להגיע לשם ואינספור מורים. אני רואה את המדיטציה בתור כלי נהדר להעלאת המודעות, שיפור אורח החיים וההרגשה ובעיקר בתור אמצעי להיכנס לתת המודע שלנו ולבצע שינויים מדידים וגדולים בו.

בעייני, מדובר באחד הכלים היעילים ביותר להגברת המודעות. העניין היפיפה והחשוב ביותר, הוא העובדה שאת ההשפעות מרגישים כקסם, ודווקא לאחר המדיטציה, בעת סיטואציה מאתגרת או קשה, בתחילתו של קונפליקט, ובעצם – בעת כל מצב בו היינו פועלים על אוטומט, והודות לעבודה הזו ניתנת לנו ההזדמנות היקרה מפז לעצור רגע, להתבונן במצב מהצד, ולשים לב שניתן לבחור להתנהל אחרת! שבידינו, ורק בידינו, הבחירה איך להגיב, איך לפעול ולהבין אילו דברים שווים את האנרגיה שלנו.

למדתי שאנרגיה היא הכל. שלחומר (matter) לוקח המון זמן לשנות חומר, ואילו אנרגיה משנה חומר על בסיס קבוע ולעיתים בפרקי זמן קצרים בצורה מטורפת.

למדתי שזה בסדר לתת למחשבות לנדוד, שזה טבעי ואנושי, שלא צריך להתנגד לכך, אך ברגע שאני תופסת את עצמי, ומחזירה בחזרה את המודעות – זה בדיוק הרגע בו אני מתעלה על עצמי, פה זה הניצחון הקטן שלי. לאט לאט משתפרים, והיופי לראות את ההשפעה של זה על כל תחומי החיים, כשאני נעזרת ביכולת הזו להגברת המודעות בשלל מקומות אחרים, וההבנה שאני המאסטר ולא הגוף שלי, לא ההרגלים שלי ולא המחשבות שלי.

לא תמיד הכל הולך חלק ויפה, יש מדיטציות קשות יותר מאחר ויש ימים שהם מאתגרים יותר. שהראש עסוק במלא דברים, או בדבר אחד שמציק ולא מרפה. דווקא שם – במקום הזה, בו לעיתים מעדיפים לעשות כל דבר מלבד לשבת עם עצמך שעה, שכל הסחת דעת היא מבורכת ועדיפה על פני התמודדות זו – אלו הרגעים המכוננים ביותר

There is no such thing as bad meditation, only overcoming yourself

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s