אמא מאמנת

אמא מאמנת / אפרת לקט ספר בנושא הורות. איך הגעתי לזה?

בעודי משוטטת בסטורי באינסטגרם, נתקלתי בסטורי של Shiran Kadar Miller שהיה מלווה בתמונה מתוך הספר "אמא מאמנת" של אפרת לקט. הציטוט שצולם מתוך הספר גרם לי להשתהות לרגע, עצרתי אותו, עשיתי screen shot, וקראתי אותו כמה פעמים אפילו. לא עברו כמה דקות עד שהחלטתי לקנות את הספר עם הקוד קופון שהיא פרסמה, ולמרות שזה כביכול ספר בנושא חינוך והורות, הרגשתי שהוא כן יכול לתרום לי הרבה ולהעשיר אותי גם עכשיו כשאני עוד לא בשלב הזה בחיי; מעבר לכך – שהנושא הספר סופר מעניין אותי והספר סיקרן אותי בטירוף.

הוא הגיע מהר מאוד (!) והייתי נלהבת להתחיל לקרוא אותו. ואכן, צללתי לתוכו מהר מאוד וגם חזק מאוד, בעודי מתפעלת מהרעיונות המדהימים שאפרת הביאה לידי ביטוי בספר, הוא כלכך עניין אותי עד שרבים מחבריי התחילו לשמוע כל מיני תובנות וסיפורים שאהבתי מהספר, והתחלתי לדבר עליו המון וגם לראות איך אני מביאה לידי ביטוי עכשיו את הכלים האלה באופן מעשי לחיי.

להמשיך לקרוא

מה הקשר בין Ram Dass, איתן עזריה, אלן ווטס, ג'ו דיספנזה, מדיטציה, היאחזות ומטרות?

לאחרונה התחלתי לגוון בתוכן שאני קוראת וצורכת, לקחתי קצת צעד אחורה מג'ו דיספנזה ושאר חבריו ועברתי לקרוא ספרים ולשמוע פודקסטים מעט שונים (בנושאי יזמות, הורות וחינוך, מיניות ועוד נושאים שלא בהכרח קשורים אחר לשני).

כמו כן, שמתי לב שתרגול המדיטציה שלי נעשה תכוף פחות.

נחשפתי לפודקסט של איתן עזריה ממש במקרה אחרי שרכשתי את הספר "אמא מתאמנת" של אפרת לקט, ושעתיים אחרי נתקלתי בספוטיפיי בפרק משותף של שניהם, וכך נחשפתי לעולם חדש-ישן ומרענן מאוד עבורי!

כיאה לי, התחלתי בבינג' של הקשבה לפרקים (בעודי עושה ספורט, בפקקים, מבשלת וכו'), ולאט לאט התאהבתי ברעיונות ובמסרים המדויקים והמהממים של איתן שהזכירו לי מאוד את שאר המקורות להם האזנתי בתקופה האחרונה, במסגרת מעט שונה, רעננה וכזו שמאוד התחברתי אליה.

ההבנה המשמעותית שאיננו התוצאות שלנו, והדגש החשוב על הדרך, המאמץ
ובעצם – מי שאנחנו הופכים, שהוא הדבר החשוב באמת. ההפרדה החשובה ביננו לבין התוצאות שלנו, וההבנה כי אינן מגדירות מי אנחנו חשובה לאין שיעור ומשחררת מאוד.
יש לי המוןןןן מה לומר בנושא ואילו רעיונות מהממים ספגתי מהקשבה לפרקים, כמו גם לספר שכמובן שרכשתי וכבר הספקתי להקשיב לרובו.

להמשיך לקרוא

איך לקרוא ספרים טוב יותר

כפי שניתן לשים לב, אני מאודדד מעריכה את התכנים של איתן עזריה.

הפודקסט האחרון שהועלה הוא בנושא ספרים, ואיך לא, כמובן שאהבתי את הפרק והוא דייק לי כמה דגשים חשובים בנושא לקריאת ספרים, הן מבחינה טכנית אך בעיקר מבחינה מהותית ואיכותית. לא רק איך לקרוא יותר ספרים בפרק זמן מסוים, אלא גם איך להטמיע את הנקרא, ליישמו ולהביאו לידי ביטוי בעולם הגשמי וכמובן הפנימי.
כפי ש Jim Rohn אמר –

Poor people have big TV's. Rich people have big libraries

Jim Rohn
להמשיך לקרוא

האם אני שמחה כל הזמן?

לא מזמן חבר שאל אותי את השאלה הזו, די משום מקום, אבל האמת – שאני יכולה להבין מהיכן השאלה הזו הגיעה….

אתחיל מהתשובה הראשונית והקצרה שלי לשאלה – מובן שלא. אני לא בטוחה שאדם אנושי יכול לחוות שמחה 24/7.

עם השנים הבנתי שיש חשיבות לתת מקום לכל מנעד הרגשות שקיימים.
שרגשות מהווים סימני דרך, מגדל-אורים עבורנו, בכדי להבין היכן אנו נמצאים בהתאם לסיטואציה, ואם נתייחס אליהם בצורה מיטיבה, ניתן לכל רגש את הכבוד שלו, נלמד לקבל (!) גם את העצבות, הכעס והכאב – נראה כי הרגש ה"שלילי" הוא לא אויב, אלא חבר.
פה נכנס נדבך נוסף לתמונה – חבר שלא בהכרח מהווה אמת, שאולי ניתן להטיל בו ספק, ומעבר לכך – חבר שבא להזכיר לנו לאן פנינו מועדות ברגע זה והיכן נמצא התדר שלנו.

להמשיך לקרוא

מסקנות, תובנות (ומפרט טכני) מהטיול בשביל הגולן

3 ימים מופלאים בשביל הגולן שהותירו המון מקום לעוד! אני אתחיל ואומר כי זה הטיול הראשון שיצא לי לעשות בארץ במסגרת שביל כלשהו (ובהחלט סיפתח מעולה), ולחלוטין לא האחרון.

שירה הציעה לנו לעשות את שביל הגולן בפסח, ובתקופה האחרונה אני אוהבת לנסות דברים חדשים (חוויות, סדנאות ובאופן כללי שינויים למיניהם) – ובעיקר כשזה כולל טיול, אז כמובן שזרמתי על ההצעה 😊 החלטנו לעשות את הטיול בסיום חול המועד, מה שהיה בדיעבד החלטה מעולה כי השביל היה ריק יחסית.

מעבר לכך שזו הייתה חוויה נהדרת בחברה מהממת, מהנה והכי כיפית שיש; זו גם הייתה חוויה לימודית נהדרת עבורי!

להמשיך לקרוא

פייק ניוז, מדיה חברתית והפעלת שיקול דעת

אני לא נוטה לפרסם דברים בנושא, אבל בעודי כותבת עבודה בקורס "הסוציולוגיה של הרשת", העוסקת בעיקרה בנושא הפייק ניוז ברשתות החברתיות, לא יכולתי שלא לראות את הקשר הבלתי נמנע למצב המתרחש בימים אלו.

לאחר שסיימתי לכתוב את העבודה, הנושא שהכי בער בעייני, ולהבנתי חשוב מאוד שכל אדם בעל חשבון ברשת חברתית כזו ואחרת יהיה מודע אליו – הינו ***הפעלת שיקול דעת בבחירת המקורות עליהם אנו מסתמכים***

באופן טבעי, עם התפתחות הרשתות החברתיות, המקורות עליהם אנו מסתמכים הינם חברינו הווירטואליים והפרסומים שלהם. הגבולות והביקורת נעשים מעורפלים יותר ויותר, ורבים אף לא מודעים לכך שמקורות הידע בדבר חדשות במגוון נושאים נמצאים עמוק ברשתות, והם מקבלים ללא אף סינון את דבריהם ופרסומיהם של חבריהם לרשת; וזאת מבלי לבחון כלל האם מדובר במקור מוסמך (וגם כאן יש רזולוציות, שכן מהי הגדרת מקור מוסמך? האם מדובר באותה הגדרה עבורי ועבורך? מקור מוסמך בתחום אחד לא בהכרח ימסור מידע מהימן עבור תחום אחר).

להמשיך לקרוא

יומני הריצה שלי, חלק ב'

אז Fast forward, כחודש וחצי עברו לאחר הפוסט בו הכרזתי באושר גדול שהתאהבתי בחזרה בריצה, וכמה כיף משחרר, מלמד ואפילו קליל היה לרוץ את שנים עשר הקילומטרים האלה. יום למחרת הריצה, יצאתי לטיול בוקר של 20 ק"מ, בערב לריצה של 8 ק"מ (כי פשוט לא הספיק לי 😉)… ונקעתי את הקרסול (לא כתוצאה מנפילה אפילו). לא סתם נקע, אלא נקע מדרגה 2, כזה שעצר אותי לא רק מלעשות ריצות, אלא גם מלעשות הליכות – למשך כחודש!

והרי ספורט ותנועה הם חלק בלתי נפרד ממני. הייתי בטוחה שזה יעבור אחרי שבוע, אבל הכאב רק הלך והחמיר עד שהגעתי למסקנה שאין לי ברירה אלא לנוח. ניסיתי להילחם בו בהתחלה, לומר לעצמי שזה יעבור ממש עוד מעט, וגם לעשות הליכות (דבר שפשוט לא הלך לי. תרתי משמע).

ואז הגיע התובנה – שאולי, זה דווקא בא ללמד אותי משהו מאוד חשוב שלא הייתי מוכנה להקשיב לו כבר הרבה זמן…?

אולי הנקע הזה, שהסווה כדבר הכי תקוע ומעצבן שיכל להתרחש, בייחוד בתחילת תקופת המבחנים, הוא דווקא הדבר הכי טוב שיכל לקרות לי? ומה למדתי מהמצב?

להמשיך לקרוא

התאהבתי! בריצה

שמחה לעדכן שהתאהבתי מחדש בריצה. תמיד היו לי רגשות אמביוולנטיים כלפיה. זה בא בתקופות (עם הפסקות ארוכות בין תקופה לתקופה), והיה מאוד קיצוני לכאן או לכן – או שמאוד נהניתי לרוץ ורצתי הרבה, או שהייתי בקצה השני של הסקאלה וזה לא נגע בי.

לאחרונה חזר בי החשק לרוץ, ופתאום באמצע הליכה – הגוף שלי כאילו מעצמו החליט לרוץ, איזה דחף לא ברור כלל… שזרמתי איתו. בלי הגדרה של מטרה מסוימת, התחלתי בהדרגה לרוץ יותר ויותר, בהתחלה זה היה ק"מ אחד, שלושה, באמת מתוך הקשבה לגוף שלי, וזה מה שהוא ביקש ורצה! ולא התנגדתי. לא היה קל בהתחלה, אך ראיתי שעם הימים שעברו השתפרתי, וזה היה כיף… כי נהניתי מהדרך (תרתי משמע), ועל הדרך גם סיגלתי לעצמי עוד הרגל שהוא די חיובי בפני עצמו. אפילו התחילו להיות לי טראקים ושירים קבועים שממש תורמים לקצב שלי וגורמים לי לתחושת BLISSלא מוסברת כזו.

להמשיך לקרוא